<h1>אהל מועד שער הטריפות דרך א'</h1>
<h2>דף י:</h2>
עד א' נאמן באיסורין בין לאסור בין להתר בד"א בשהלה שותק אבל אם א"ל בעה"ב איני מאמינך אינו נאמן לדעת ר"ת ויש מחמיר בזה ואומר שלעולם עד א' נאמן ומ"מ בדבורו של קטן אין לחוש כלל אך רשב"א דראוי להחמיר בדבר הניכר שקטן זה יודע לכוין.
<h2>דף יב.</h2>
בכל הטרפיות אין לטרוח לבדוק אחריהם שהולכין בהם אחר הרוב כדנפק"ל בפ"ק דחולין מן האליה תמימה ומפסוקים אחרים אבל בריאה של בהמה וחיה בודקין אם יש בה סרכא מפני שהסרכות מצויות וכבר ביארנו זה בדרך ה' משער השחיטה ובסוף זה השער יתבאר בע"ה שחיוב בדיקת הסרכות בריאה אע"פ שלא נתפרש בתורה מצינו שנתפרש בדבריהם.
<h2>דף יח.</h2>
טבח שיצתה טרפה מתחת ידו מעבירין אותו ואין לו תקנה עד שיולך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויחזיר אבידה בדבר חשיב או שיוציא טרפה מתח"י בדבר חשוב ומשלו דודאי ניכר שחזר בו מחמת ממון אסור ודין טבח שנמצא אחריו חלב יתבאר בנ"ג מדרך ד' משער איסור והתר בס"ד.
<h2>דף יח:</h2>
ההולך ממקום למקום שחשוב יותר או ששוה למקומו נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם, אע"פ שדעתו לחזור וחוץ לתחום מותר וההולך ממקום למקום שאינו חשוב כמקומו ודעתו לחזור אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם.
<h2>דף מג.</h2>
אמר עולא שמונה מיני טרפה נאמרו למשה מסיני ואלו הן נקובה ופסוקה ונטולה וחסרה קרועה דרוסה נפולה ושבורה ורכיש בר פפא מוסיף לקתה בכוליא וכן הלכה ובכל דבר שנקובתו פוסל בו או נטילתו וחסרונו הלקות ג"כ פוסל בו.
ולמדנו איסור טריפה ממה שנ' ובשר בשדה טריפה, ובגמ' אע"פ שאנו דורשין אותו [מכות י"ח ע"א] בבשר שיצא חוץ למחיצתו הרי הוא כטרפה ואינו מטמא, האיברים הנטרפים בנקב משהו הם י"ט והן תרבץ הושט והושט הקנה למטה מן החזה קנה הלב קנה הריאה, קנה הכבד קרום של מוח, הלב הריאה סמפון ריאה שניקב לחבירו הקיבה המרה הדקין, כרס הפנימי, המסס שניקב לחוץ, בית הכוסות שניקב לחוץ הטחול במקום עוביו ובעוף נקב הקרקבן וכיסו, וגג הזפק שניקב. שני איברים נטרפים בפסיקת רוב והם חוט השדרה והגרגרת וד' איברים נטרפים בנטולה והם הכבד כולו ונטולת העור והיא הגלודה צומת הגידין שנטלו ועצם הג' שבירך התחוב בעצם האליה שנטל ממקומו ונתעכלו הגידין שיש שם ובעוף נטל הזפק ויש מוסיף בטרפות הנטולה אם נטל לחי העליון ויש מוסיף אם נטלה האם של עוף וזה יתבאר בראש דרך יו"ד ואלו שנטרפים בחסרה אונה אחת שחסרה אפי' מתחילת בריתה וגולגולת שנחסרה מחמת מכה כמלא סלע וחוליא אחת מן אותן חוליות שבשדרה בסוף הכסלים ממש שאין בה צלעות מלמעלה וחסרת הרגלים בקריעה אינו טורף אלא אבר א' והוא הבשר החופה רוב הכרס בדרוסה נטרף כל מה שיש ממוח הראש ועד הירכים אבל לא מן הירכים ולמטה בנפולה נטרפת אם נפלה על א' מאבריה חוץ למתנים שאין לחוש לה ובשבורה נטרפת אם נשברו רוב צלעותיה וכן אם נשברה רוב גולגולת בין רוב גובהה בין רוב היקפה ושבורת הרגלים ודיניהם יתבארו בדרך ט' שני מינין הן נמצאין תמיד בלקויין ריאה שלקתה וכוליא שלקתה הנה ביארנו בכלל הטרפות ולא דברנו מן היתרת לפי שהיא בכלל הנטולין כדאמ' ר"ה [לקמן נ"ח ע"ב] כל יתר כנטול דמי.
וכל אבר שאוסר אם ניטל ה"ה חסר ואצ"ל כל שאסור בחסר שאסור בנטול זהו הפסק לדעת הרשב"א וי"א שבמקום שהזכירו נטל ביד או ע"י חולי אבל אם נחסר מתחי' ברייתו כשר וכ"כ הר"מ וכן נר' הואיל ומנו אותה לשנים ולפ"ז למדנו שאם חסר הכבד מתחילת ברייתו ומרה קיימת כשירה.
<h2>דף מד:</h2>
הואיל ודברנו בענין המתיר במה שלא שיערו הראשונים ואמרנו שאין ראוי לשמוע אליו ראינו לבאר הנה עניני המנהגות ודין חכם שהורה בדבר א' וחבירו מורה בהפך ת"ר הנשאל לחכם וטמא לא ישאל לחכם אחר ויטהר וכו' י"מ משום כבודו של ראשון אבל אם טיהר והתיר טהור ומותר ורבי' אברהם אומר דאינו רשאי דאין לו התר דכיון דאסר נעשית חת"ד כדתניא בפ' אלו טרפות חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר ומדקאמ' אינו רשאי משמע דאם התיר אינו מותר ואפי' גדול ממנו בחכמה ובמנין מדקתני ואם היו שנים א' מתיר וא' אוסר הלך אחר מי שגדול בחכמה ובמנין וזהו פסק אלו הדברים בכל מקום שנהגו איסור בדבר אין חוזרין לנהוג בו היתיר.
ת"ר שאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם אחר ויטהר וי"מ משום כבוד הראשון ואם טיהר או התיר טהור ומותר ור"א אומר דחכם שטימא אין חבירו רשאי להתיר ואם עבר והתיר או אסר לא עשה כלום ואפי' הוא גדול מן הראשון והודו האחרונים לזה בד"א בטועה בשיקול הדעת אבל טועה בדבר משנה מחזירין אותו כדאי' בפר' א' דיני ממונות [סנהדרין ל"ג ע"א] ובחיוב ובזכות חבירו המומחה ממנו חוזר ומזכה, חלקו שנים בבת אחת אם א' מהן גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם בשוין בשל סופרים הלך אחר המקל ובשל תורה הלך אחר המחמיר ובשם רבינו יצחק דכל היכא דאמרי' הכי דינינן ליה דבשל תורה הלך אחר המחמיר כדין שני חכמים שקולין החולקין וזהו מלשון הרא"ש בחידושיו ובראשון של יבמות, [י"ד ע"א] שתי בתי דינין אפי' בעיר אחת אם הם שוים אלו עושין כדבריהם, ואלו עושין כדבריהם, היו ב"ד אחת והן שוין עושין כולן לחומרא משום לא תתגודדו ודרשי' בפ"ק של מס' יבמות לא תעשו אגודות אגודות היו חולקין הרוב עם המיעוט בזמן שהמיעוט מחמיר אין מורין לאחרים כדבריהם אפי' לחומרא אבל לעצמן נוהגין אסור כדבריהן מאחר שעומדין בשמועתן אבל נוהגין כן בצנעא היו המיעוט מחודדין יותר כשוין והם עצמם אלו עושין כדבריהן ואלו עושין כדבריהם אבל אחרים דמספקא להו נקטי לחומרא בספקא דאורייתא ומיהו כי אזלינן בתר רוב המחמיר אפי' בשוין דוקא ברבותא בפלוגתיהו אבל בההיא חתי' גופה דפליגי עלה ואיתא קמן הרוצה לעשות כדברי אלו עושה והרוצה לעשות כדברי אלו עושה והיינו דאמרי בע"ז [מ' ע"א] נפקי שיפורי דמר ושרו ונפקי שיפורי דמר ואסרו שמעולם לא חל איסור על חתי' זו ע"כ.
<h2>דף נה.</h2>
יש מקום מותר בנקב ואסור בנטול אבל אין מקום שיהא מותר בנטול ואסור בנקוב חוץ מן הטחול שמותר בנטול ואסור אם נקב בראשו העבה.
<h2>דף נז.</h2>
כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כולן פסולות בחיה ובעוף באותן איברים שעוף ובהמה שוין בהן חוץ מן הריאה שאין חיתוך אונות בריאה של עוף ואין לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים ואין אומרין בטרפות זו דומה לזו.
<h2>דף נז:</h2>
וקבלה היא ביד חכמים שטרפה אינה חיה יותר מיב"ח ואע"פ שיש דברים אחרים שימיתו הבהמה כחתיכת כוליא ונקיבת גיד הנשה אינה נטרפת בכך מפני שאם נתנו סימנין על המכה הרי זו חיה וכל ספק בטרפות שמשהין אותן אם נתקיימה יב"ח משנולד הספק או שנתעברה פי' שקבלה עליה זכר וילדה בידוע שאינה טריפה ואין חוששין לה כלל וכן ספק טרפה יתבאר בנ"ג מדרך זה, ודאי טרפה אין להכשירה מטעם טריפה שהעידו עליה שחיה יב"ח דטרפיות ידועות בלא שום תנאי נאסרו וכל המעיד עליה שחיתה יב"ח וירצה להתירה אנו אומרים לו שמא שגית או שכחת או שמא נתחלפה לך זו באחרת שא"א להעיד שתהא בהמה זו (בעיניו) [בעיניה] כל יב"ח.
